.. בעקבות ..

סירנה

..

עיר במדבר

..

ובליבה מקדש

..

soul mate

..

נאלמת

..

אי שקט

..

חשוף

..

העדשה הרגה את אלוהים

..

לבד

..

הסודות

..

מספרת הסיפורים

..

עזובה

..

אליל השבט

.. אליל השבט ..

ג'רמי סקוט. אמן. 

מלהטט בחלומות אמריקאים בהומור רעשני ומוחצן. 
אליל פלנטה אחרת, שבמקרה נחת כאן. 
מהפכן.  

מאת: שרית חביב

פורסם במגזין hDL בתים והחיים הטובים, גליון 39

"מוזר מידי לחיות נדיר מידי למות"

בגדי המסטיק ורוד בזוקה, אדום קולה, צהוב סמיילי, עור, פסים וכוכבים, נמרים ופסיכדליה, דובונים וכנפיים מחוברים לנעליים בעלות עיניים, בתולות ומפלצות ים, שקיות אשפה, שטרות של דולרים ומכנסיים על רגל אחת. והמשפט הזה, האחד, השחור, בו בחר לתמצת את עבודתו. חוויית קיום על הקצה, על פלנטה אחרת, כזו שמאפשרת התפרעות עד בחילה, שלמרבה ההפתעה מוצאת עצמה מחובקת על ידי המון החריגים, והנה הם עם. מאדים זה כאן. 

"אני ג'רמי סקוט, ואני אמן."

לא מעצב אופנה. אמן. יליד קנזס סיטי, מיזורי, אמריקה, זו שהולידה את אנדי וו'רהול, האליל שלו, שהוא חולם לבנות רובוט בדמותו עדוי במצלמת פולרואיד, מראה של סימן שאלה ופאה מפחידה. למד ב-Pratt institute בברוקלין, ניו יורק, ומשם, בן 21, עלה לרגל לפריז, לעורר תערובת של חוסר אמון, לגלוג ופליאה על מסלולי התצוגה, לצד ההבנה, שמולך ניצבת נוכחות משמעותית ואחרת. כזו שמותר לה לעשות ככל העולה על רוחה. שבע שנים בפריז עד סתיו 2001 בה עבר ללוס אנג'לס, שקיבלה אליה בזרועות פתוחות את הסגנון הסופר אשפתי, פרודי שלו. 

כמו האליל שלו,  הוא דוחף את הגבולות, חלוץ, משתמש בצבעי פופ ותמונות, מדפיס פטרנים עם תמונות מסחריות,  מערבוני ספגטי וחלום אמריקאי להשראה וגם חוקר את האינטגריטי של התעשייה. כמו האליל שלו, גם סביבו שני מחנות, אלה הרואים בו חדשן, המראה את האופי המסחרי חסר הנשמה של החברה שלנו,  ואלה הרואים בו רק חלק ממנה, מלא קיתונות של לעג אבל עדיין מרוויח. 

"אופנה היא כל מה שאנחנו עושים, היא מה שאנחנו נושמים, אוכלים, ישנים, אתרים שאנחנו הולכים אליהם, האנשים שאנחנו מכירים, הדברים שאנחנו רואים, הבחירות שאנחנו עושים, זה מה שאנחנו משתמשים בו כדי להגדיר את השבט ממנו אנחנו באים."

והשבט גדל והולך. מדונה, ריהאנה, קנייה ווסט, ביורק, ביונסה, קיילי מינוג, ויקטוריה בקהאם וליידי גאגא האחת. שבט מושלם כמעט. כזה שמשתלט על העולם אט אט. 

"ביטוי עצמי הוא הדבר הכי קרוב שיש לאדם להיות רעיון."

להיות שערורייתי. להיות נועז. להיות מוחצן. מקושט ולא מעודן. צועק ולא פחדן. חדור הומור. חדור רצון להיות. להיראות. להראות לעולם אותי. תראו אותי. אותי. אני כאן. ובלילה כשהרעיון מגיע הביתה, הוא פושט את בגדיו מעליו ונכנס ערום למיטה. לבד. מחוסר עטיפה מזהירה. נעדר הגדרה. ומחר, בחזרה.  

"חלומות מבטאים חופש, הם מבטאים למעשה כל כך הרבה לכל כך הרבה אנשים, זה יכול להיות שחקן כדורסל קופץ דרך האוויר להטבעה, זה יכול להיות פסל יווני, זה יכול להיות תקווה, זה יכול להיות מלאך, זה תמיד מרומם נפש."

אני בתחילת הדרך של החלום הבא. חבילה עם מכונת התפירה מאמריקה בדרכה אליי. החצאית הראשונה שתפרתי, שכבות של קצפת ורודה עם שבלונות מרוססות שחור ורוד של פרחים וארבעה קופידונים בתורכיז מוזהב תלויה בסלון על וו, שתרומם את נפשי כל אימת שאתבונן בה. |

 

בת השבט אני. 

..אני מזמינה אותך לכתוב..
המשך קריאה חזרה