.. סיפורים ..

אשה ואיש
..
אמהות
..
להיות אשה. התבוננות
..
משפחה
..
נקודות מבט. זוויות
..
פצעי ילדות
..
חיי נישואין. שרידים
..
תשוקה
..
כאב
oh my blackman
..
אגן קטן
..
מריבה
..
יום בארבע מערכות
..
עכשיו טוב

.. אשה ואיש ..

יש משהו בחיבור הזה הבלתי מוסבר,
בלתי נהיר, בין האחת, רכה, מפתה, מתמסרת,
מעמידה פנים לקשיחות לב ומסתירה את שברונו,
לבין האחר, איתן, זקוף, מלא בעצמו,
נדרש להוכיח ולהיות מוכח.
רבות נאמר, הושר, נחקר, נכתב, והחידה נותרה על כנה.
והרטט הזה שבלב ובבטן שקושר בינו לבינה.
והריסים הארוכות והזרועות החזקות.
והתשוקה המסנוורת שאי אפשר אחרת.
והערבוב בין לילה ליום, בין רגעי ערות לזמן חלום.
סיפור נרקם.

.. oh my blackman ..

אתה טורק את הדלת ברעש שלוש פעמים לפני שהיא מצליחה להיסגר. אי אפשר לעזוב אותי בשקט. פעם, שנדמית לפני נצח, שימן את ציריה איש שאהבתי.

הבקר בקושי התעורר. השמים צבועים תכלת מהולה בעננים אפורים סגולים. שקטים העננים, נעים את דרכם באיטיות כמעט בלתי מובחנת. אפשר היה לחשוב שהעולם לא זע, רק אני, מבפנים, גועשת, עדיין רועשת את צילומי העירום בהם צילמתי עצמי אתמול, מול מראות ביתי, דיוקנאות של עצמי חשופה ושקופה הולכים עימי כעת, הבטתי בעצמי בלי לפחד, עשיתי אהבה עם עדשה, ואחר כך איתך, בלי בושה, צועקת ומתפרקת למגעך. ושתי האהבות היו אחת.

ואין בי בכי את לכתך. בכיתי די בשבוע הזה, בכי אינטימי שעשה דרכו מן הנשמה שלי המתרגשת. וחיבקתי את בתי הבוכה, בכי עמוק את היותה נזקקת לבובה שתגרום לה להרגיש אותי, גם כשהיא בין קירות אחרים. ואני מכירה תודה על שתי הבכיות, ושתיהן אחת.

וצחקת על שאני משתמשת במילה מדויקת, ואני צחקתי את המילה זוגיות, ואמרת לי שאינך מוכן לתהליך, ושזה הזמן שלך לברוח, להימלט בכל הכוח, עכשיו, כשהקשר הופך קרוב, מזמין אותך לאהוב, מאיים על החופש שלך, זה שקידשת כל שנותיך, ועל מזבחו גדעת מערכות. יחסים. צמד מילים לצחוק עליהן. ואולי לבכות.

מרגע שאנחנו נולדים אנחנו זקוקים לניסים. אני חושבת על האיש שאמר לי את המשפט הזה. על כל אותם האנשים המרכיבים את העולם הזה ומנהלים את חייהם בציפייה לנס. והכל מתכנס לכדי הגלים המדהימים האלה שמגיעים מחופי ספרד בזרמים תת קרקעיים, שעוררו אותך לעזוב את המיטה החמה ואותי עירומה אל הקור החודר של ינואר, להעלות את גופך היפה על גלשן, לשזף את פניך הלא מגולחות בקרני השמש החוזרת מן המים, להתמסר לים. שם אתה שלם, שם אתה מוכן, שם אין צורך בתהליך, די בחוויה. ואני מדמיינת את השרירים החזקים שלך מייצבים את רגליך, מכניעים את הים, רוכבים עליו כמו על הסוס שלך האפור ביער המחטים האדום, כמו על אופנוע השטח ששורף את הכביש, שהכרת לי השבוע וליטפת מושבו כמו היה איש, כמו עליי, מקשת את גבי ביד אחת ובאחרת מושך בשערי השחור. אני ג'יין. אתה טרזן. גופי שייך לאלה המקומות, בהם נכון לך להיות.

פעם כתבתי, שינואר הוא חודש של סופים. שאריות השנה הקודמת מנקות עצמן מן השנה הבאה. שאריות של קשר שטרם בקע מן הקליפה, שהשאגה שלו נותרה בינות למצעים, ולא הדהדה דרכה אל מה שנקרא בלי מעוף מערכת יחסים, שאפשר יהיה לצחוק בה, להלך איתה ברחוב, יד ביד, לדבר בה ואותה, להיות בה כמו שאתה במכונית עכשיו, חותך את האוויר, נושם ונושף את ההתרגשות שלך, את השמחה לקראת. ואני מחכה לחבוש את הקסדה האדומה שקנית לי שלשום וטרם ראיתי, להיצמד לחום הבוקע מהמעיל הצמוד, לנוע איתך בתנועות מתואמות, את הרחובות, את שבילי העפר, את ההר, את האופק. יודעת, שכשתקרא את אלה המילים, ייעצר לך הדופק.

oh my blackman

..אני מזמינה אותך לכתוב..
המשך קריאה חזרה