.. סיפורים ..

אשה ואיש
..
אמהות
..
להיות אשה. התבוננות
..
משפחה
..
נקודות מבט. זוויות
..
פצעי ילדות
..
חיי נישואין. שרידים
..
תשוקה
..
כאב
חתול
..
ל"ג בעומר
..
מדבקה
..
תאומים
..
יחפים
..
קשה, אבל אפשרי
..
ארבעה בתים וגעגועים

.. אמהות ..

את הכל אפשר להסיר במגבון לח
המסע שלי לאמהות הנכספת היה ארוך,
הוא עבר בתחנות של אולי אני לא צריכה להיות,
מפחדת להיות, דרך אני צריכה ללמוד קודם, להתקדם,
לעבוד, למצות את חיי, למצוא את האיש המתאים להיות איתי,
עם ילדיי שטרם נולדו. כשכבר רציתי התברר שלא די לי בלרצות,
וגם אני, כן גם אני, עברתי טיפולי פוריות, שיום אחד אולי אוכל
לשחרר את כל שכתבתי במהלכם ואני עוד שומרת.
ואז ההיריון, מסע כשלעצמו, והלידה.
ואז מתחיל מסע אחר, מהסוג שלא ידעתי כמותו,
מהסוג שאין לו סוף ואין בו חוקיות וסדר,
וברגע מתהפך עולמך עלייך.
שום דבר אינו כשהיה.

.. ארבעה בתים וגעגועים ..

ארבעה בתים יש לילדים שלי. ארבעה בתים וגעגוע בלתי פוסק למי שאינו בבית שישנו. ובבתים ארבעה חדרים, שמונה מיטות, שש עשרה כריות, כי הם אוהבים גבוה להיות עם הראשים כשהם קוראים בספרים, שאיתם עוברים בין הבתים, בילקוטים. והילקוט נושא עמו מזכרות. תמונות פספורט של ההורים מחוברות בחוט שאפשר מן הצוואר לתלות. ולעיתים מכתב. ציור. יומן אישי תלוש דפים. ותמיד בובה, חבוטה ומרוטה, עינה השמאלית שרוטה, כתמי שוקו בזנבה, ותפר גס במותנה שנקרעה פעם.

ארבעה בתים יש לילדים שלי. והם נודדים. מן העיר הגדולה אל הקיבוץ. מן הפנים אל החוץ. מן הנופים הנשקפים מן החלונות, גגות בניינים, דודי שמש וים, גינת שעשועים, ירוק מדשאות ועצים, והם עצמם, בזגוגיות, שונים.

ארבעה אנשים יש בילדים שלי. כל פעם שאחד מהם קיים, היתר נמים את שנתם, מחכים לתורם. ויש שנודדת שנתם, בודדת, חיכתה די, רוצה לשוב. והם עומדים מאחורי השער האחורי של בית הספר היסודי, מביטים במכונית המתרחקת של אמא מתקתקת שמאלה, בחולצה הצבעונית של אבא בגב, בכשכוש הזנב של אריה הכלבלב, בצעדיה המהירים של סבתא גילה ממהרת לרכבת, בפנסיה המהבהבים של המונית שלסבתא כוכבה מחכה. הנה קרבה לקיצה עוד פרידה.

פרידות לא סופרים.

וגם לא יכולות. יכולת להשתנות, לשנות, לנוע, להרגיש בית בכמה מקומות, לדעת שיש בעולם הרבה אנשים שבשבילם אתה מושלם, כפי שאתה, ושאתה יכול לרוץ אליהם בשביל חיבוק ונשיקה, שאתה יכול אליהם להתגעגע, ושהגעגוע מגביר את ראייתך אותם, אהבתך אותם, ושכל רגע הופך יקר, שכל שרוצים הוא להריח את הריח המוכר, להניח ראש על בטן, לחי על צוואר, לאהוב, פשוט וטוב.

ארבעה בתים יש לילדים שלי. כל בית הוא אחד. שלם. מנחם. וכולם ביחד, הרבה יותר מסך חלקיהם.

..אני מזמינה אותך לכתוב..
המשך קריאה חזרה